עיריית אשדוד נ' שלמה תחבורה 200 בע"מ

פסק דין

1.המשיבה, הינה חברה להשכרת רכב. פקחי עיריית אשדוד (המערערת) הוציאו שבעה דוחות חניה למכוניות שבבעלות המשיבה ומשהגיעו הדוחות לידיה ביקשה להסב אותם על שמות כל אחד משוכרי אותן המכוניות – במועדי הוצאת הדוחות.

משהתברר לעירייה כי כל שבעת השוכרים הינם תושבי חו"ל היא דרשה מהמשיבה, בטרם תסב הדוחות כמתבקש, להעביר לידיה העתקים של צילומי הדרכונים של כל אחד מאותם השוכרים.

המשיבה סירבה לדרישה זו. היא הודיעה לעירייה כי די בפרטי השוכרים, תושבי חו"ל הנ"ל, כפי שהעבירה אותם לעירייה, בצירוף התצהיר שאימת כי אכן אלה נתוני שוכרי הרכב כמופיע בספריה.

בעקבות כך, נמנעה העירייה מהסבת הדוחות על שם השוכרים והמשיבה ביקשה להישפט ביחס לאותם הדוחות – והעניין הובא בפני בימ"ש השלום באשדוד.

בהחלטה מיום 21.8.13 קבע בימ"ש השלום (כב' השופט אלון רום) כי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה (הנדרש עפ"י סעיף 27 ב' לפקודת התעבורה) כי "היא אינה אחראית לעבירות החנייה בגינן הוצאו דוחות החנייה, ולאחר שמסרה (העירייה – י.א.) את פרטי שוכרי המכוניות בזמן ביצוע עבירות החניה כנדרש בחוק, אזי על המאשימה (העירייה – י.א.) להסב את הדוחות על שם שוכרי הרכב שאת שמם מסרה בכל אחד מהתיקים שאוחדו לצורך דיון בבקשה זו. לפיכך אני מזכה את הנאשמת (המשיבה) מהאישומים בכל התיקים. המאשימה רשאית להסב את הדוחות על שם השוכרים בכפוף למועדים הקבועים בחוק".

2.בפני ערעור שהגישה עיריית אשדוד על החלטתו הנ"ל של בימ"ש השלום – החלטה המהווה לגופו של דבר "פסק דין" בהליכי האישומים שהוגשו נגדה בעניין עבירות החנייה דנן.

3.בבסיס טענות המערערת, והמשיבה, עומדות כמובן הוראות סעיף 27 ב' (א) ו- (ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961 (להלן – "הפקודה") שזו לשונן:

"27 ב (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב

אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק לפי העניין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, או העמידו או החנהו כאמור, או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

(ב)הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בס"ק (א) על המחזיק.

(ג)...".

תמצית המחלוקת שבין העירייה למשיבה (חברת ההשכרה) הינה למעשה עד כמה רשאית העירייה לדרוש מסמכים או נתונים מבעל הרכב (דהיינו – המשיבה) על מנת שיצא ידי חובת ההוכחה מי הוא שנהג או החנה את הרכב המושכר בעת ביצוע העבירה הנטענת.

לטענת המשיבה, אין מקום להבחין בעניין זה בין השכרת רכב לתושב ישראל לבין השכרתו לתושב חוץ.

כשם שעיריית אשדוד, ורשויות מקומיות נוספות, מסתפקות במקרה של הגשת בקשה להסבת הדו"ח לשוכר רכב ישראלי בהמצאת פרטיו כפי שנרשמו בספרי החברה המשכירה – ללא צורך בהצגת עותק של תעודת הזהות – כך צריך להיות גם בעניינו של שוכר רכב שהינו תושב חוץ.

די במסירת פרטיו, כולל מספרי הדרכון, מבלי לחייבו בהצגת העתק הדרכון.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי דרישת העתק הדרכון מכבידה על חברות ההשכרה ודורשת התארגנות נוספת – שאין הצדקה לחייבן בה.

עוד טוענת המשיבה כי עמדתה זו מתבקשת גם מאחת מהגדרות "בעל רכב" שבפקודת התעבורה ולפיה:

"לעניין רכב שיש עליו הסכם שכירות או הסכם של מקח אגב שכירות או הסכם מכר – האדם המחזיק ברכב מכוח ההסכם".

על כן, טוענת המשיבה, די לה לחברה להשכרת רכב להראות כי הרכב הושכר בתקופה הרלבנטית ולמסור את פרטי השוכר שהחזיק בו מכוח הסכם השכירות מבלי צורך להמציא תעודות או העתקי תעודות מעבר לעצם מסירת הפרטים הנ"ל.